ד"ר אליזבט גולדוין, למחשבת ישראל, כותבת על תפיסת הר הבית בהיסטוריה היהודית הקדומה ומאז 67'
כעס ופחד – ישראל מלאה כעס ופחד בימים אלה. הישראלים כועסים ופוחדים: היהודים כועסים ופוחדים מן הערבים ולהיפך, הערבים כועסים ופוחדים מן היהודים. כל צד בטוח שהוא הקורבן של הצד האחר, שהוא המותקף והנפגע.
המוקד שהביא להתלקחות האחרונה הוא המאבק על הר הבית: יהודים מתעקשים לעלות להר הבית ולהתפלל שם והמוסלמים רואים בכך פגיעה אנושה במקום הקדוש להם. הם מתעלמים מקדושת המקום ליהודים ורואים בכך אך ורק פרובוקציה. עד למלחמת ששת הימים, הייתה העיר העתיקה ואיתה הכותל המערבי והר הבית בשלטון ירדני. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר העתיקה כולה בידי צה"ל ומיד עם הכיבוש הוחלט שהווקף (האחראי על אדמות הקדש מוסלמיות) יהיה האחראי על המתרחש בהר הבית.
במצב ראוי, ניתן היה לכל אדם לעלות להר הבית, תוך כיבוד קדושת המקום. אבל אנחנו לא במצב ראוי וכרגע חברי הכנסת של מפלגות השלטון (מלבד ש"ס) וחברי הכנסת של המפלגה המאוחדת מגבירים את הלהבות בהתעקשות שלהם לעלות להר הבית. הווקף והתנועה האסלאמית טוענים שישראל מפרה את ריבונותם על הר הבית (למשל, בהגבלת גיל המתפללים שמותר להם לעלות להר הבית בימי שישי) ויהודים רבים רואים בהגבלה של עליית יהודים להר הפרה של הריבונות הישראלית.
ירושלים. Picture by flickr באופן גורף, מאז חורבן בית המקדש נאסר באיסור הלכתי ליהודים לעלות אל הר הבית. האיסור נבע מן העובדה שכל מי שחי לאחר חורבן הבית הוא טמא מת, ולכן אסור לו להיכנס למקום שבו היה בית המקדש. מכיוון שלא לגמרי ברור מהו מיקומו המדויק של בית המקדש החרב – נמנעו היהודים לאורך הדורות מלעלות להר. סביר להניח שבשל הימנעות זו הפך הכותל המערבי למקום הקדוש ביותר ליהודים לאורך הדורות, שכן היה זה שריד של בית המקדש אבל היה ברור שאינו עומד על מקום בית המקדש. גם היום, רוב היהודים שההלכה חשובה להם ורוב הרבנים פוסקים נגד עלייה להר הבית. "הרב קוק פסק בשו"ת משפט כהן שאסור להיכנס להר הבית ופרסם כרוז: "אזהרה לרבים. אחינו היקרים הבאים לעיר קודשנו ירושלים ת"ו מקרוב ומרחוק, הישמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית". כמובן, זו גם דעתו שלרבינו הרב צבי יהודה" כך כתב הרב שלמה אבינר, אחד הרבנים המובילים של הציונות הדתית בתשובה הלכתית בשנת 2012.
.jpg)
אגרת מאת הרב קוק.
By ALL DOCUMENTS IN THE PUBLIC, OVER 80 YEARS OLD (ALL DOCUMENTS IN THE PUBLIC, OVER 80 YEARS OLD) [Public domain], via Wikimedia Commons
מדוע אם כן מתעקשים יהודים לעלות אל ההר? זה מאוד מזכיר אופן התנהלות של מי שמכונים בתלמוד "בריונים" בתקופת סוף בית שני. מסופר בתלמוד הבבלי (גיטין נו ע"א) שכאשר אספסיינוס קיסר עלה וצר על ירושלים במשך שלוש שנים, היו שלושה עשירים שהתנדבו לדאוג לכל צורכי העיר. די היה במה שהיה במחסנים שלהם כדי לפרנס את כל תושבי ירושלים למשך עשרים ואחת שנה(!) החכמים רצו לצאת לנהל משא ומתן עם הרומאים לסיום המצור, "נצא ונעשה שלום איתם". אבל "הבריונים" רצו לצאת למלחמה. כדי להכריח את כולם לצאת איתם למלחמה, שרפו הבריונים את כל המחסנים ונהיה רעב נורא בירושלים.
מסופר שרבי יוחנן בן זכאי הנשיא, היה הדוד של "אבא סקרא ראש הבריונים של ירושלים. אמר לו (רבי יוחנן בן זכאי): עד מתי אתם עושים כך והורגים את העולם ברעב? אמר לו: מה אעשה, שאם אומר להם דבר - יהרגו אותי". (שם, בתרגום לעברית) באיזה שהוא שלב, יש לקיצוניות דינמיקה משל עצמה והיא מונעת פעולה רציונלית. גם אם נדמה שראש הבריונים מבין שרבי יוחנן בן זכאי צודק, הוא איבד שליטה ומפחד שיהרגו אותו.
כידוע, לאנשים רעבים אין הרבה מה להפסיד. בחורבן בית שני העם היהודי הפסיד במלחמה האבודה הזו לא רק את עצמאותו המדינית כי אם גם את בית המקדש.
ובחזרה לימינו - האם כבר הגענו לנקודת האל-חזור שבה גם אם המנהיגים מבינים שהם צריכים לעצור את מעגל הכעס והשנאה הם איבדו שליטה? נקוה שלא. אולי כדאי לחזור אל חוכמת הדורות הפשוטה. אני סבורה שמי שמרגיש צורך להיות במקום קדוש – רצוי שילך להתפלל בכותל המערבי ויימנע מלעלות להר הבית. אולי, כשיירגעו הרוחות, יהיה אפשר "לממש את הריבונות הישראלית על הר הבית" ולעלות לבקר שם מבלי שזה ייתפס כפרובוקציה. כרגע, אפשר אולי עדין להימנע מלשרוף את כל המחסנים, אולי עוד אפשר להידבר. לא בטוח.
הכותבת: ד"ר אליזבט גולדוין, עורכת טקסי חיים (חתונות, בר/בת מצוות ולהבדיל, הלוויות), מרצה במחשבת ישראל ומנחה בתי מדרש פלורליסטיים.
עוסקת בהתחדשות יהודית בהתאמת התרבות היהודית לחיים במדינה דמוקרטית והומניסטית.