דת . חירות . עיר- תערוכת צילומים חופשית

יום שבת סתוי בצהרי היום בירושלים, שוחרי אמנות וחופש מתכנסים לאירוע פתיחת תערוכת התמונות הראשונה של עמותת ישראל חופשית. 22 צילומים ומסקנה ברורה אחת- החופש חבוי גם בנקודת המבט.

ענבר אורן03.11.14

ירושלים על גווניה השונים, מספקת פעמים רבות עניין מעצם היותה היא עצמה- עיר מחולקת ומחוברת מכל כך הרבה זוויות מבט.  בהשתתפותם של מיקי קרצמן ומנחם כהנא, שני צלמים חשובים ומוערכים שלקחו חלק בועדת בחירת הצילומים, ובסיועה של קרן פרידריך נאומן לקיום החרויות, נבחרו 22 צילומים מתוך מאות להציג את הדת והחירות שבעיר בירושלים.

 

מי שנוכחים לרוב באירועים של ישראל חופשית יודעים שאנו תנועה שמשתדלת תמיד לצאת ברעש גדול כשהחופש נלקח מאיתנו.  כשיש סיבה לזעוק, יש צורך וחובה להרים את הקול ולצאת לרחובות.  אנו נמצאים בשטח וחיים אותו אבל הפעם בחרנו דווקא באירוע שונה.  בחרנו להציג את הקשר שקיים בין דת ועיר, כנראה העיר המעניינת ביותר מהבחינה הזו בישראל, דווקא דרך עיניים ועדשות אחרות. 

 

 

דת . חירות . עיר- תערוכת צילומים חופשיתצילום: מיכל פתאל

 

"בגלל שהסיפור רחב בהרבה מהפריים הבודד שבצילום, ברור לי שהפלורליזם עדיין לא ניצח"

 

מיכל פתאל, צלמת עיתונאית עצמאית העובדת עם מגזינים בארץ ובעולם, צילמה את הצילום שזכה במקום השני.  "הייתי שמחה לתאר את הצילום כמשקף את נצחון החירות בירושלים, אבל בגלל שהסיפור רחב בהרבה מהפריים הבודד שבצילום, ברור לי שהפלורליזם עדיין לא ניצח" מספרת מיכל.  "הוא כנראה מעביר את המורכבות והמאבק על חופש הדת בעיר.  הוא מתאר את המאבק העיקש של נשות הכותל על זכותה של כל אחת להתפלל לפי דרכה ואמונותיה ולא רק על פי הדרך היחידה שנחשבת לנכונה ומותרת.  המאבק העקרוני הזה הופך פעמים רבות לאלים ומתרחש במקום שהוא ממילא נפיץ ושברירי".
 
פתאל, שעוסקת בנושאים פוליטיים וחברתיים פעמים רבות בצילומיה, מספרת שדרך הצילומים היא מנסה להבין ולחקור את החברה הישראלית המרתקת, על מורכבויותיה השונות ואת העיר ירושלים בפרט, כי היא מצליחה להכיל כל כך הרבה גוונים אנושיים בתוכה.  "אני מנסה להפנות את המצלמה שלי בעיקר לנשים, לעיתים אפילו לא מתוך בחירה מודעת.  תיעוד נשים הוא עולם אינסופי שמרתק אותי ואת המאבק של נשות הכותל ליויתי במשך כמה שנים.  יש המון אנרגיות שצריך להעביר בצילומים של ההתרחשויות סביב התפילות שלהן, מורכבות ועוצמה מאוד גדולה, את כל אלה ניסיתי ללכוד".  פתאל מתארת את רגע צילום התמונה שלה כרגע בו החייל עומד לצידה- ספק כדי להגן עליה וספק כדי להגן מפניה.  "למרות הנסיונות לדיכוי, היא זוקפת את ראשה בגאווה, כשתפילין כרוחים על זרועה".

מצד אחד", אומרת מיכל, "הייתי רוצה שהצילום שלי יעביר את מסר לפיו אמונה דתית יכולה וצריכה להתקיים בכל דרך בה אדם בוחר לקיים אותה, בעיקר בעיר רגישה כמו ירושלים.  מצד שני, אני רוצה שכל צופה יפרש אותה בעיני עצמו, על פי עולמו הפרטי".

 

 נשות הכותל, 2013. צילום: מיכל פתאל

 

"שבריר שניה שמנציחה בעצם קיומה שנים של מציאות יומיומית"

 

הצילום של יהושע יוסף, צלם דוקומנטרי עצמאי בן 39 מתל אביב, זכה גם הוא במקום השני, מתוך החלטת הועדה שלא לבחור בינו לבין הצילום של פתאל.  "הצילום מתאר סיפור מאוד טעון ומורכב.  מצד אחד צרכי הביטחון של ירושלים ומצד שני, חופש הפולחן הדתי של העם הפלסטיני.  באמצע עומדת לה, גשמית ונוקשה, גדר הברזל הקרה שלא ממש מתחשבת ברגשות של שני הצדדים" מסביר יהושע.  "הצילום צולם ביום שישי באוגוסט 2009, בחודש הרמדאן, במעבר קלנדיה, כשרבים עשו את דרכם לתפילות בהר הבית.  ישראל התירה באותו היום לגברים ונשים מעל גיל 40, נשואים עם ילדים, לעבור בלי היתר מיוחד.  הם זכו לחירות רגעית ואני לכדתי את רגעי ההמתנה.  אני רואה ברגע הזה כמיהה לחופש אל מול האפרוריות שיוצרת הגדר"

"אותם פלסטינים שמגיעים עם ילדים להתפלל בהר הבית עם ילדים ונשים- מבחינתם מגיעים לקיים מנהג דתי שגרתי בין כל שאר הפעילויות שקורות בירושלים באותו הזמן.  נוצר מרחב של פעילות חילונית והוויה דתית שיוצרים מתח תמידי במרקם החיים העדין של ירושלים, שעולים ממנו המון רגעים של סאב-טקסט, כמו בצילום המדובר"  יוסף ממשיך ואומר שהצילום, בדרכו, מתאר דווקא העדר חופש ושלילה של חירות דתית.

יהושע מעיד על עצמו כמי שנמשך לצילום אנשים בעיקר, מה שמביא רבים מצילומיו לעסוק בנושאים חברתיים.  "רבים מהצילומים שלי מעבירים מסרים חברתיים, פוליטיים, שנקלעים לעדשת המצלמה.  דווקא הסיפורים המוחלשים והשונים מעוררים אצלי עניין ורצון להתקרב.  גם בצילום במחסום קלנדיה, הנצחתי שבריר שניה שמנציחה בעצם קיומה שנים של מציאות יומיומית.  העברתי תחושה של מחנק, העדר חירות אישית והרצון לפרוץ גדרות.  האדם תמיד ימצא דרך לעוף ולהשתחרר, גם אם הגדרות עדיין שם". 

 

מחסם קלנדיה בחודש הרמדאן- בדרך לתפילות שישי בהר הבית. צילום: יהושע יוסף

 

"נראה מבוים, אבל אמיתי לחלוטין"

 

 בצילום חביב הקהל זכה חנן בר-אסולין.  צלם אמן ירושלמי בן 30.  "דת, עיר וחירות הם חלק מאוד גדול בחיי כירושלמי" הוא מציין.   "הצילום עצמו נראה מבוים, אבל הוא אמיתי לחלוטין.  הוא צולם בשעת טקס הכפרות החרדי בשכונת מאה שערים והנער המצולם עשה הרבה שטויות והלהיט את כל מי שרק היה בסביבה.  ברגע שלכדתי בצילום הנער דווקא לקח רגע לעצמו, כדוגמת צילומי הרחוב של אנרי קרטייה ברסון, הנער עוצם את עיניו ומתכנס בעצמו- והרחוב משמש לו כתפאורה.  ביד אחת הוא אוחז בתרנגול שמיועד לכפר על עוונותיו וביד השניה הסיגריה שמסמנת דווקא עבירה וחטא.  כשאני חוזר לרגע של צילום התמונה, אני גם מבין שיש בתמונה משהו עצוב ויפה שלא בטוח שנתפס במבט ראשון.  אני חוזר תמיד אל עניין השאלה שנשאלת- שאלה פנימית של כל אחד".

 ללא כותרת. צילום: חנן בר-אסולין

מה החטא ומה נכון- זכותו של כל אדם לקבוע לעצמו.  המסר העיקרי של אוסף התמונות שמרכיבות את התערוכה הוא בדיוק זה, החיים בעיר כל כך מגוונת מגלים חירויות ומגבלות, לעיתים כאלה שניתן לחבק תוך כבוד לחיים המשותפים ולעיתים כאלה שיש וצריך לשנות ולהשתחרר מהן.  אנחנו כאן כדי להוביל את אותם שינויים.

הוספת תגובה
שם:
נושא:
תגובה:
>>
כל התגובות
01
אינטלקטואללאחר שיטוט באתר, הזדעזעתי מהשטחיות הילדותית...חסרת הערכים, פעם הכופרים היו לפחות ערכיים ומעמיקים, עכשיו גם את זה אין להם.

כבר אמר מי שאמר:
"רצינו לגדל דור של אפיקורסים ויצא לנו דור של עמי ארצות"
הויההויהתרמו!תמכו בפעילות שלנו!
עזרו לנו להמשיך לפעול!
הצטרפו!כל חתימה מחזקת! הצטרפו לתנועת ישראל חופשיתספרו!נתקלתם בכפיה דתית?
זו הכתובת שלכם!
כתבו!הצטרפו לצוות הכותבים באתר ישראל חופשית! לוח אירועים עוד אירועים >

לוח אירועים InstagramFacebook
הרשמה לניוזלטר