האירים לוקחים את החוק לידיים

משאל עם שיערך מחר (שישי) באירלנד יקבע האם יתווסף שינוי לחוקה האירית המתיר נישואים חד מיניים במדינה. האירים, ששינויים בחוקתם מתבצעים אך ורק דרך משאלי עם, עוברים בשלושים השנים האחרונות תהליך של שינוי עצום בתחום הדת והמדינה- בו האזרחים נותנים את הטון וקובעים את השורה התחתונה. הכנסיה הקתולית אל מול הקהילה האירית הליברלית, התוצאות- ביום שבת בערב.

ענבר אורן21.05.15

מחר יצעדו אזרחים ואזרחיות אירלנד אל הקלפיות, במטרה להכריע בסוגיה הבסיסית- כן או לא לנישואים לזוגות חד מיניים. מהערים הגדולות שכבר הספיקו להתרגל לאחת הסצינות הגאות המעניינות יותר באירופה ועד כפרים נידחים שמרניים ששומרים אפילו על השפה האירית העתיקה כשפה רשמית ויחידה- כולם עומדים לומר את דברם. כדי להבין עד כמה מהפכנית השאלה הזו עבור האירים, יש להבין שבאירלנד יחסי הדת והמדינה נמצאים בשנים האחרונות בקונפליקט ערכי כשעיקרו נסוב סביב מושג המשפחה.

 

באירלנד מתקיימת הפרדה רשמית בין דת ומדינה ובאופן רשמי, לחוק האזרחי יש עדיפות על פני החוק הדתי. על מנת להישפט על ידי הכנסיה, אזרח אירי זקוק לאישרו של מערכת המשפט האזרחית. למרות זאת, כמו במקומות אחרים בעולם- הכנסיה האירית משחקת תפקיד מרכזי מאוד בחייהם של האירים. על פי החוק האירי, שינויים בחוקה מתבצעים רק על ידי משאל עם ועוברים רק על פי דעת רוב. אם יעבור החוק והעם האירי יצביע בעד השינוי, אירלנד תהיה למדינה הראשונה שהעבירה חוק לנישואי להט"ב דרך משאל עם.

 

עדיין, למרות כוחה המשמעותי של הכנסיה והעובדה ש- 84% מהאירים מגדירים עצמם קתולים (נכון ל- 2011), העשורים האחרונים ביחסי הדת והמדינה באירלנד היו לא פחות ממהפכניים. למעשה בערך מהזמן בו נחתם הסכם השלום בצפון, אירלנד החלה ללקק את הפצעים ולקדם נושאי דת ומדינה שחיכו לשעתם.

רק ב- 1993 יחסים הומוסקסואליים הפכו חוקיים באירלנד. ב-1995 אישרו את הגירושים במדינה במשאל ברוב דחוק של 50.3%, זאת אחרי שבמשאל עם מוקדם יותר ב- 1986 אופציית הגירושים נפסלה לחלוטין ונותרה בלתי חוקית. אזרחי אירלנד הכירו לראשונה במושג ה'ידועים בציבור' (Civil partnership) במשאל עם שנערך ב-2009 ואישרו כך גם לזוגות חד מיניים להירשם תחת הסטטוס. רישום חד מיני ראשון אחרי כניסתו לתוקף של התיקון בחוקה האירית, התקיים רק ב- 2011. בדיונים בנושא מוסד הנישואים שהבשילו לכדי דיון אמיתי ב- 2013, נקבע ה-22 למאי, 2015 כתאריך למשאל עם כולל ובו אזרחי אירלנד עצמם יחליטו האם הם בעד או נגד נישואים חד מיניים.

 

ברחוב האירי היה עד לאחרונה רוב די מובהק להחלטה בעד. סקרים מראים שנכון ל- 2012, כ-75% מהאירים האמינו כי אין שום מניעה לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא כחוק במדינה, והנתון הזה נמצא ככזה שעולה עם השנים, אבל בסקרים שנעשו מאז ועד השבועות האחרונים נראה שהנתון התמתן מאוד וירד מ- 70% לסקרים אחרים שאף חוזים שמצב ההצבעות בפועל יהיה צמוד בהרבה, לעיתים עם רוב של מעט יותר מ-50% בלבד. האירים, כנראה, עדיין מהססים באשר לשינוי מוסד הנישואים הרשמי אחרי הכל. מלחמה על 'הנשמה האירית', הם קוראים לה. בשני הצדדים.

 

תומכי מחנה ה'VoteYes' מנהלים קמפיין אגרסיבי מאוד, ממש מדלת-לדלת, כשמרבית נציגי המפלגות הגדולות כבר נרתמו ומציגים את מצביעי מחנה ה- 'VoteNo' כארכאיים ושמרנים מדי ואת התמיכה בשינוי כתמיכה פשוטה- בשוויון בסיסי. לעיתים קרובות הם בכלל לא נכנסים לשאלות מורכבות יותר אלא טוענים כי אם ישנה משפחה מסורתית ודרך מסורתית להינשא- יש לתת לזוגות חד מיניים להנות מחיים לפי אותה מסורת שמרנית בדיוק, ללא כל הבדל, ומבטיחים שהדבר לא יערער את מושג המשפחה במדינה. מנגד, אנשי מחנה ה- 'VoteNo' משתמשים בראש ובראשונה בטיעונים כמו שלמות המשפחה, טובת הילדים וכו'. נושא טובת הילדים מתפרש לרוב על ידי המחנה הנגדי כמבזה כלפי משפחות חד מיניות, אבל למעשה- לחוק האירי אכן יש עוד כברת דרך ארוכה לעשות גם בנושאים של אימוץ, תרומות זרע ופונדקאות- ולא בכל הנושאים הללו הקהילה הגאה מקבלת יחס שווה, כלומר- נושא הילדים אכן על השולחן, אבל לא מאותן סיבות עבור שני הצדדים.

 

במסגרת הדיון הציבורי על הנושא, בינואר האחרון יצא שר הבריאות האירי ליאו ואראדקר, מהפוליטיקאים המובילים באירלנד ומועמד עתידי לראשות הממשלה, מהארון בהצהרה הנונשלנטית ש"אולי לא כולם יודעים, אבל אין זה סוד שאני הומו". הוא הוביל בכך סחף מרשים של נשות ואנשי ציבור ותרבות איריים שיצאו מהארון בחודשים האחרונים, הכל במטרה להביא לשינוי המיוחל. ראש הממשלה האירי, אגב, אנדה קני, יחד עם מפלגתו, תומך בשינוי ולוקח חלק במחנה ה'בעד'.

 

מלחמה על 'הנשמה האירית'. כרזת קמפיין ה- VoteYes#.

אזרחיות ואזרחי אירלנד רבים, רובם צעירים, שנאלצו להגר מאירלנד בשנים האחרונות בהמוניהם בשל המשבר הכלכלי ומקיימים באופן תדיר שיח ער גם על החזרה ביום מן הימים, מקיימים גם קמפיינים מהתפוצות בעיקר דרך הרשתות החברתיות, על מנת לשכנע את המקומיים שנשארו וכן יכולים להצביע, לתמוך בתיקון.

 

אירלנד היא אמנם אותה מדינה קתולית שסמליה הלאומיים וחלק ניכר מההיסטוריה שלה כרוכים בכנסיה הקתולית, אבל מחד- משברים ושערוריות של השנים האחרונות אל מול אותה כנסיה יצרו משבר אמון שהביא את האירים לבחון גם דרכי חיים נוספות ומצד שני- אין ספק שהקידמה, המהגרים הרבים, הצמיחה הכלכלית האדירה של שנות ה- 90 ותחילת האלפיים (שכונתה 'הנמר הקלטי'), עשו את שלהם ופתחו את האירים לדרך חיים ליברלית יותר, מה שמתבטא גם בתמורות בחוקה האירית ובהתקדמות אדירה ביחס אל הקהילה הגאה, החל ממצעד הגאווה הראשון בדבלין ב- 1983. הכנסיה הקתולית בתגובה, מאיימת שאם יעבור התיקון לחוקה היא תפסיק לסייע ברישום האזרחי גם של נישואים הטרוסקסואליים. משמעות הדבר שגם זוגות שהכנסיה מסכימה להשיא, יצטרכו לבצע שני רישומים נפרדים- דתי ואזרחי.

 

יש להעריך את האירים על ההסתמכות שלהם על משאלי עם כל כך תכופים בנושאים המהותיים עבורם, והעובדה שהם נותנים לעצמם את המנדט להחליט מה טוב עבורם ומתקדמים כך בצורה ניכרת בשלושת העשורים האחרונים בנושאי דת ומדינה. שלא כמו בארה"ב בה בית המשפט העליון אמור להכריע בחודש הקרוב בנושא חוקיותם של נישואי להט"ב או בישראל בה מחכים האזרחים לשינוי בעמדתה של הרשות המחוקקת, האירים מבהירים את עמדתם באופן מובהק במהלך של משאל עם. מתבקש מאוד לחשוב גם על דעת הקהל הישראלית, שכבר מקבלת את הרעיון של נישואים חד מיניים ולתהות האם מהלך דומה יכול להניב שינויים בחוק הישראלי. מחר אכן נדע, אם האירים עצמם מוכנים לעשות את השינוי.

הוספת תגובה
שם:
נושא:
תגובה:
>>
כל התגובות
01
תום וולףמסכים עם ענבר אורןלמרות התנגדותי לזה שזכויות של זוגות מאותו מין יהיו תלויות במשאל עם אם כבר מתקיים אסור להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית.
גם אם המצב מ2011 נשאר זהה ועדיין יש 84% איני נואש. הרי ב2013 הותרו בצרפת ובריטניה נישואים לזוגות מאותו מין. צרפת החילונית והליברלית געשה והתקיימה בהפגנה, בניגוד לכך בבריטניה השמרנית ובעלת אופי דתי יותר לא התקיימה הפגנה.
באירלנד יחסים בין זוגות מאוןתו מין הותרו ב1993 ובישראל כבר ב1988, אולם עדיין נשארנו מאחור.
02
מוטיCivil Partner זה לא "ידועים בציבור". אלא הליך טקס של רישום מסודר בדומה לנישואים אזרחיים.
03
מוטילידע כללי ה "דלת לדלת" הוא הליך מקובל ונהוג בכל רחבי העולם, למעט בישראל בה ההצבעה אינה ישירה למתחרה בבחירות אלא למלפגה.
הויההויהתרמו!תמכו בפעילות שלנו!
עזרו לנו להמשיך לפעול!
הצטרפו!כל חתימה מחזקת! הצטרפו לתנועת ישראל חופשיתספרו!נתקלתם בכפיה דתית?
זו הכתובת שלכם!
כתבו!הצטרפו לצוות הכותבים באתר ישראל חופשית! לוח אירועים כנס התעוררות - אשדוד 27.7.17כנס התעוררות - אשדוד 27.7.17הקליקו להרשמה לתכנית תשתיתהקליקו להרשמה לתכנית תשתיתעוד אירועים >

לוח אירועים InstagramFacebook
הרשמה לניוזלטר