הזכות שלי, הבסיסית

יום המשפחה, ישראל 2015. בצל אתגרים בפניהם עומד מושג המשפחה- חן אריאלי, יו"ר האגודה למען הלהטב"ק בישראל, על מושג המשפחה שלה.

חן אריאלי19.02.15

אמא שלי נפטרה לפני הרבה שנים ממחלה ארוכה. הייתי צעירה כשזה קרה והתא המשפחתי שלי כפי שהכרתי אותו התפרק. מושג המשפחה כפי שהכרתי אותו עד אותו רגע, כפי שגדלתי עליו, כפי שחונכתי בחברה הישראלית השמרנית של חיפה באותם ימים, התנפץ לרסיסים.

 

התא המשפחתי שלי כפי שהכרתי השתנה מהיסוד.  המבנה שהורגלתי לחשוב שמייצג משפחה התפרק לי מול העיניים והכריח אותי לבחון מחדש את המושג משפחה בחיי הפרטיים, כמו גם בחיי החוצה אל מול החברה בה אני חיה.

 

הזכות שלי, הבסיסיתחן אריאלי ואמה

פורקן התא המשפחתי האישי שלי הביא אותי למציאות בה הייתי צריכה לייצר לעצמי תאים משפחתיים אחרים. הרבה לפני הזהות המינית שלי כאשה לסבית. ברמה היום יומית הפשוטה, נאלצתי לבחון מחדש מהי משפחה, מי היא המשפחה שלי ואיך אפשר לפרוץ את הגבולות של ההגדרה הזאת אל מחוץ למסגרות שהורגלתי לחשוב בתוכן.

 

הסיפור הפרטי שלי, הזמין אותי לקרוא תיגר על המבנים הקיימים בחברה שלנו ולחפש פתרונות מחוץ לחשיבה ההטרו נורמטיבית שמקובלת בחברה בה אני חיה בישראל. הזכות שלי, הבסיסית, להקים משפחה בישראל, עוד מוטלת בספק. היכולת שלי לפעול במעגלים הפרטיים שלי מבקשת לפרוץ את הדיכוטומיה הקיימת ולייצר את אפשרות הבחירה של כל אחד ואחת מאיתנו להגדיר עבור עצמו את המשפחה שלו.

 

מדינת ישראל בשנת 2015 ובית המחוקקים לא מאפשרים לי את זכות היסוד הזאת. אני, חברותי וחבריי עדיין נאבקים בעבור זכותנו הבסיסית להקים תא משפחתי שווה זכויות. מדינת ההלכה מכתיבה לנו מבנה אחד שאינו מאפשר חרות משפחתית לכל האזרחיות והאזרחים שלה. אני אזרחית המדינה, וככזאת, מגיעה לי אפשרות אזרחית לחיות את חיי כפי שאני בוחרת לחיות אותם.   תוך כבוד והערכה למסורת ולהיסטוריה של העם והמדינה שלי. אבל מתוך חופש בחירה ואפשרות חוקית לחיות את חיי באופן בו אני מוצאת לנכון לחיות אותם.

 

הזכות הבסיסית הזאת נעדרת ממני, ומקבוצות נוספות באוכלוסיה שאין להם את האפשרות לבחור. המאבק הזה, לחברה שוויונית הוא לא מאבק רק של המיעוטים בה. חברה שוויונית ואזרחית היא חברה שמאפשרת לכל אחת ואחד בה לחיות מתוך בחירה באמת הפנימית שלה. חברה כזאת היא חברה מתוקנת שיכולה לשגשג ולאפשר חיי רווחה לכולנו.

 

המאבק לזכותי למשפחה הוא מאבק לזכותי לחיים אזרחיים במדינה בה אני חיה. אני לא נלחמת רק על הזכות הבסיסית הזו, אני נלחמת על שלל זכויותיי הבסיסיות כאשה במדינת ישראל. אני מוצאת לעצמי את המשפחה שלי, את המשפחות שלי, וכך אני מייצרת את החברה בה אני חיה וזו האחריות שלי להפוך אותה לאפשרית.

 

קריאת תיגר איננה מעשה מתריס. זהו מעשה של אחריות חברתית. כבת אדם אני מחויבת לקיים עבור עצמי חברה שוויונית וטובה יותר. זו אחריות משותפת לכולנו וזו דרישה שכולנו צריכות לקרוא לה ביחד.

 

יש את המשפחה הנבחרת שלי, שמסיפור חיי האישי הרכבתי ובניתי. ויש את המשפחה האחת שכולנו חלק ממנה, משפחת האנושות. ולכל אחת ואחד בה מגיע לחיות בשוויון זכויות מלא ללא כל אפליה וכפיה למבנה אחד ויחיד שאיננו מייצג את כולנו.

הוספת תגובה
שם:
נושא:
תגובה:
>>
כל התגובות
01
תום וולףמסכים עם חן איראליחן אריאלי צודקת, צר לי שהיית צריכה בעבר להתאים את עצמך לדרך שאינה חלק ממך. קריאת תיגר על המצב הנוכחי לא רק שאינו מתריס, אלא מעשה מתבקש.
הויההויהתרמו!תמכו בפעילות שלנו!
עזרו לנו להמשיך לפעול!
הצטרפו!כל חתימה מחזקת! הצטרפו לתנועת ישראל חופשיתספרו!נתקלתם בכפיה דתית?
זו הכתובת שלכם!
כתבו!הצטרפו לצוות הכותבים באתר ישראל חופשית! לוח אירועים הרשמה בעיצומה! תכנית תשתית 2017הרשמה בעיצומה! תכנית תשתית 2017הצטרפו לרשת סוכני השינוי של תנועת ישראל חופשיתעוד אירועים >

לוח אירועים InstagramFacebook
הרשמה לניוזלטר