התחזקתי - וזה לא מה שאתם חושבים

האמינו לי, גם אם תגלו שטוב לכם לחיות כפי שתמיד חייתם, את המסע הזה מסיימים עם מתנה: המודעות ליכולת שלנו לבחור איך להיות יהודים מתוך מגוון כל כך גדול של גישות ותפיסות שהיהדות מציעה.

אוראל רגב06.11.17

אני רוצה לשתף אתכם במסע מיוחד שעברתי, אבל לפני הכל... יש לי וידוי.


אני לא נוהג לעשות את זה, אבל כשרבה קונסרבטיבית הגיעה להרצות בבית הספר שלי לפני כמה שנים, הרשיתי לעצמי לנמנם. אין לי תירוצים: לא הייתי חולה באותו יום ולא ישבתי בשורה האחרונה. זה בהחלט לא יפה, אך זה לא הוידוי שלי. העניין הוא שעשיתי את זה, כי לא ראיתי טעם ביהדות כזאת כלל.
לא גדלתי בסביבה דתית, ובכל זאת תמיד היה לי מאוד ברור מהי הדת היהודית (או לפחות כך חשבתי): הכרתי מצוות ומנהגים קפדניים מהמשפחה המורחבת, פגשתי רבנים ורבניות, קיבלתי ספר תורה בבית הכנסת השכונתי בכיתה ב' וחיכיתי בסבלנות לכוכב השלישי במוצאי שבת כדי שסוף סוף אוכל לנסוע ברכבת או ללכת לחנות. כמו רוב היהודים בישראל גדלתי על יהדות אחת - שהיום אני יודע לקרוא לה יהדות אורתודוקסית - אך לא התחברתי אליה במיוחד, ולכן כברירת מחדל נוחה ופשרנית, בחרתי להיות חילוני. במשך הזמן שמעתי שיש זרמים נוספים, כמו היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית, שעושים את הדברים קצת אחרת. אבל למה לי להיות כל כך מתקדם ואלטרנטיבי כשאפשר פשוט להיות... חילוני?


זו הסיבה שבשנה שעברה, במסגרת היחידה: שנת שירות בתפוצות של הסוכנות היהודית, הופתעתי למצוא משמעות חדשה לחלוטין בדת. קחו למשל את יום כיפור, בו תמיד הצטיינתי מבחינה דתית: צמתי, לא נגעתי בחשמל וקיימתי שלל מנהגים אחרים. עניין של מסורת. אם כן, תארו לעצמכם כמה מסקרן היה להגיע לבית כנסת רפורמי ביום כיפור שעבר ולראות נשים, גברים ואפילו נוער, מקדישים את מלוא תשומת לבם וזמנם לטובת עשייה רוחנית משמעותית באמת: חשבון נפש. הם ערכו דיונים, שרו שירים, התפללו, נשאו דרשות והודו על מה שיש להם, ובמקביל הודיתי בלבי שזה פי אלף יותר חשוב מלחתוך נייר טואלט כמו שהייתי עושה בחוסר חשק, רגע לפני כניסת הצום. האווירה החיובית שהייתה בחדר עשתה לי טוב על הלב והמשיכה ללוות אותי עד סוף הצום. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.
החשיפה למגוון הזרמים ביהדות פתחה לי את הראש, והסלידה מהחיים היהודיים, שקיבלו אופי אחר, נעלמה כלא הייתה במהלך השנה. אך האמונה שלי באל לא התחזקה - אז למה בכל זאת הרגשתי שהזהות היהודית שלי מתחזקת? איך נותרתי חילוני ועדיין נהניתי כל כך לבקר בבתי כנסת?

הרבה הרפורמית סטייסי שליין ואני. סטייסי אחראית במידה רבה לשינוי שלי בשליחות!

"מקום" - המעבדה החינוכית של הסוכנות היהודית - עשו לי קצת סדר בנושא, ואני מקווה שהרעיון שלהם יעניין גם אתכם. ב"מקום" טוענים כי בבניית הזהות היהודית שלנו, כל אחד מאיתנו בוחר להזדהות במידות שונות עם רעיונות שונים. הרעיונות האלה מייצגים למעשה שלוש גישות שונות, אותן הם מכנים "שערים לזהות יהודית".
הגישה הראשונה רואה ביהודים בראש ובראשונה בני אדם, כמו כל אדם באשר הוא. העם היהודי כקבוצה, אם כן, יכול לפעול במטרה להפוך את העולם כולו למקום צודק יותר וטוב יותר לטובת כולם - ולא רק לטובת היהודים. 

הגישה השנייה מקדשת את הקשר בין יהודי העולם - בני ישראל. המוטו המרכזי שלה הוא "כל ישראל ערבים זה לזה", כי כולנו חלק ממשפחה אחת גדולה.
הגישה השלישית מדגישה שיהודים הם בני ברית. כלומר, יש לנו ברית עם האל שנכרתה בהר סיני והיסטוריה משותפת, ועל כן אנחנו מחויבים לחיות על פי הציווי האלוהי. בכך נכללות המצוות, המסורת, המורשת ועוד. 
עכשיו, עצרו רגע ונסו לחשוב לאלו מהגישות האלו אתם מתחברים.

 

צוות השינשינים והמנהלים שלנו


כשחושבים על זה ככה, ברור למה אפשר להרגיש יהודי "לא בקטע דתי". הרי רק הגישה השלישית מייצגת קשר מחייב לעולמה הדתי והתרבותי של היהדות, ואם אתם מרגישים ככה, נראה שגם אתם - כמוני - חיים על פי שתי הגישות הראשונות. הגישות האלה הן עולם ומלואו, שכן הן כוללות מאפיינים יפהפיים שהיו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים (כמו קהילה, הומניות, אחווה, פלורליזם וחירות). אני מאמין שכשמכניסים את המאפיינים האלו לחיינו ומתמקדים במה שחשוב לנו - אפשר לגלות עולם יהודי אחר, חדש-ישן. 

עם חלק מהצוות של The Temple-Tifereth Israel - בית הכנסת של סטייסי, שהיה אחד ממוסדות הקהילה שבהם עבדתי. אבא הלל סילבר שתרם רבות להקמה של מדינת ישראל היה רב בבית הכנסת הזה במשך 46 שנים

 

אני נזכר בעצמי בן השלוש עשרה, עולה לתורה וממש משתדל להתרגש בזמן שאבא שלי אומר עליי "ברוך שפטרני". זה בהחלט יכול להיות רגע מאוד משמעותי עבור מי שהריטואלים היהודיים מעוררים בו השראה, אבל לא עבורי. מסביבי המון גברים שאני לא מכיר ומלמעלה, רחוק-רחוק, משקיפות אמא שלי ואחיותיי. שוב אני מרגיש את התחושה המוכרת של אירוע דתי שכל קשר ביני לבינו מקרי בהחלט. סיטואציה מבאסת, לא ככה? אם הייתי מוצא בסביבה זו שמץ של חיבור אישי, האווירה העכורה הזו יכולה הייתה להתחלף בהתרגשות מדהימה. למשל, אילו הייתי מוקף בקהילה מוכרת שאני יכול להזדהות איתה ואם משפחתי כולה יכלה להיות שותפה לאחווה בבית הכנסת. חוויה חיובית כזו בוודאי הייתה מחזקת את האהבה שלי לדת היהודית. אמנם בפועל, החוויה השלילית מבר המצווה רק העצימה את סלידתי מהיהדות. הסלידה הזו המשיכה ללוות אותי גם שנתיים לאחר מכן בבית הספר, כשאותה רבה קונסרבטיבית רצתה להאיר את עיני עם נקודת מבט אחרת על היהדות, כזו שאני יכול להתחבר אליה - ואני אפילו לא נתתי לה צ'אנס, כי הדת היהודית כולה הייתה מבחינתי פסולה מזמן. חשבו על זה רגע, אתם מבינים את האבסורד?

לומדים על ישראל


אני מזמין אתכם לצאת למסע שיאתגר את נקודת המבט שלכם על היהדות. לא, אתם לא חייבים לצאת לשליחות או לשקוע במחשבות פילוסופיות, אלא פשוט לשאול את עצמכם: 
מי קבע כיצד היהדות תשתקף בחיי?
האם היהדות בחיי משקפת את הערכים שלי?
אילו דברים יפים יש ביהדות שאוכל לאמץ בחיי?
מי יודע, אולי תגלו שקיים פער בין הרצוי למצוי. 

האמינו לי, גם אם תגלו שטוב לכם לחיות כפי שתמיד חייתם, את המסע הזה מסיימים עם מתנה: המודעות ליכולת שלנו לבחור איך להיות יהודים מתוך מגוון כל כך גדול של גישות ותפיסות שהיהדות מציעה. זה נשמע אידיאלי, אבל הנה הקאצ' המדכא: היהדות מציעה, אך מדינת ישראל לא מאפשרת. לצערי, במדינה שלנו הבחירה מוגבלת לאפשרויות שעל הספקטרום הצר שבין חילוני לאורתודוקסי בלבד. לפיכך, פעמים רבות אנו נאלצים להתפשר על העקרונות שלנו בקלות בלתי נסבלת, ולא פלא שהחיים היהודיים הפכו סתמיים עבור רבים מאיתנו. אולם בזמן שרובנו יושבים בחיבוק ידיים, הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות נלחמות על מנת ליצור כאן את הפלורליזם שכולנו זקוקים לו. אל לנו להשאיר אותן לבד במערכה. אם אנו מאמינים בדמוקרטיה, עלינו לשים סוף להדרתם של הרפורמים והקונסרבטיבים ולהשיב את השליטה לידיים שלנו.
הפתרון הוא פשוט: מפסיקים להיות יהודים בעל כורחנו ומנגד, מתיידדים מחדש עם היהדות שאנחנו אוהבים. הבחירה המחודשת שלנו תוכיח שמאסנו בהגבלת חופש הבחירה, ועד שיהיה פה פלורליזם יהודי אמיתי על פי חוק - אף אחד כבר לא ייצטרך לעוות את תפיסת העולם שלו כדי להתאים למיינסטרים הישראלי.

כי הגיע הזמן שבמדינת ישראל, המדינה היהודית-דמוקרטית, תהיה דמוקרטיה יהודית.

 

הוספת תגובה
שם:
נושא:
תגובה:
>>
כל התגובות
01
תום וולףיחסית מסכים עם אוראלמסכים שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי/ה, אולם זה לא בשבילי. טוב מאוד שאוראל נרדם לא צריך להכניס את הדת למערכת החינוך. בעניין חג כיפור אני אוכל בחג כיפור ומפעיל חשמל. לצערי עשיתי בר מצווה, אולם רפורמי ובמקום כיפה כובע של מכב תל אביב. זה היה תנאי שלי עם ההורים על מנת שאסכים לעשות בר מצווה.
הויההויהתרמו!תמכו בפעילות שלנו!
עזרו לנו להמשיך לפעול!
הצטרפו!כל חתימה מחזקת! הצטרפו לתנועת ישראל חופשיתספרו!נתקלתם בכפיה דתית?
זו הכתובת שלכם!
כתבו!הצטרפו לצוות הכותבים באתר ישראל חופשית! לוח אירועים עוד אירועים >

לוח אירועים InstagramFacebook
הרשמה לניוזלטר