זיכרון חוצה זהות

זיכרון השואה אינו רק תלוי פונקציה של זמן ומרחב ברור, אלא הוא סיפור על זהות יהודית חוצה מרחבים וגבולות. כוחו של הזיכרון העכשווי הוא לאפשר לזהות היהודית לחצות זהויות נוספות וקהילות.

אלעזר בן לולו05.05.16

יום השואה נתפס בעיני בצורה מורכבת מאז שהייתי ילד. מגיל צעיר הבנתי שיש לי קשר לאירוע הטראומתי הזה, אך לא הבנתי מהו הקשר. בתור בן למשפחה שלא חוותה את התופת האירופאית, תמיד תהיתי מה מקום הזיכרון בזהות המשפחתית שלי. סבא וסבתא שלי, עלו ממרוקו לא מפולניה או מרומניה. הבעת הזדהות וסולידריות אף פעם לא הרגישה לי צעד מספק או מספיק כדי לקבל את זהותי היהודית ולהתקבל במקום שבו אני נמצא. יותר מכך, אני זוכר שהרגשתי לא פעם קצת אשם שאני לא חלק משארית הפליטה, ובמידה מסוימת גם משארית התקומה. סבא וסבתא שלי לא חוו קרקע נאצית ששומטת מתחת לרגליהם את כל חייהם, ואבא שלי עלה גם הוא לקרקע ציונית מוכנה וצומחת.

 

חלפו השנים, וכבר שנתיים וחצי שאני עוסק במחקר אודות זהויות יהודיות. מנסה להבין ולנתח את המשמעות של קהילה בימינו ולהבין דרכי היווצרות של תחושת שייכות וזרות. בתור אנתרופולוג בהתהוות, לחקור טקסי זהות זה לא רק עבודת המחקר שלי, אלא זו עבודת חיי שפרק ממנה הוא המציאות שלנו בנחלה הכואבת הזו.יום השואה מגייס ממלכתיות, והממלכתיות מייצרת טקסיות, שתיהן מזמינות דיון על פענוחו של הנרטיב הלאומי ומקומו של הזיכרון בהבניית הזהות היהודית בישראל. כולנו מתכסים במשמעויות על "אז" ועל היום, מתקשים לזכור ומודים שמסרבים לשכוח.

 

בשנים האחרונות נדמה כי הנרטיב של השואה זוכה לפרשנויות חדשות מתוכנו, ולא רק מתוך אמירות מכחישות מבחוץ.  נדמה כי הזיכרון לא רק מתיישן עם השנים והשורדים עצמם נעלמים מבינינו, אלא הוא גם זוכה לתחייה מחדש. שיטות זיכרון מתקדמות תומכות בפרספקטיבות אקטואליות על ההיסטוריה שלנו אז-שם ופה-היום. אחרי הכל, את הציר המקשר בין שואה ובין תקומה לא כל כך קל לטשטש מהנרטיב ההישרדותי של הישראלי בפרט ושל היהודי בכלל. פתאום הפייסבוק מתגלה כאתר זיכרון וירטואלי, התזכורות בעיתונות לאנטישמיות המתחדשת באירופה ממשיכות להכות בנו, ואמירות פוליטיות של נבחרי ציבור וקציני צה"ל זוכות לגינוי והשתקה מיידית. כל אלו הופכים את משמעות הזיכרון בגיבוש ובעיצוב הזהות היהודית לרלוונטית מתמיד.

 

מקומו של זיכרון השואה, כמקומו של הטקס הנוצר למענו, נועדו לשמר את הסדר החברתי, להדק את הלכידות והאחדות סביב הזיכרון ולשרטט גבולות גזרה ברורים: מי בחוץ ומי בפנים. דרכי ההיזכרות החדשות מצהירות על המורכבות הגדולה שבדבר. עלינו לקחת בחשבון שזיכרון השואה אינו רק תלוי פונקציה של זמן ומרחב ברור, אלא הוא סיפור על זהות יהודית חוצה מרחבים וגבולות. כוחו של הזיכרון העכשווי הוא לאפשר לזהות היהודית לחצות זהויות נוספות וקהילות. לא בכדי למשל מתווספות לאלבום היזכור גם תמונות שואה של יהודי ארצות ערב. דוגמא נוספת לכך התרחשה אמש עת קיומו של  טקס שנערך בגן מאיר בתל אביב לזכרם של קורבנות קהילת הלהט"ב. הטקס מוכיח כי הזיכרון הוא חוצה-זהות, ומאפשר מפגש בין קהילות . הישראלים הברלינאיים האחרונים עשויים גם הם לתרום לחציה הזו. יש במעברי זהות אלו  קורטוב של שלום, של חמלה וכפרה. ושם עדיף שנהיה.

זיכרון חוצה זהותצלם: עמוס בן גרשום l אוסף התצלומים הלאומי

זו הוכחה כי יש בכוחו של הזיכרון לחשוף מתוך הזהות הלאומית הקולקטיבית מרכיבים נוספים בזהויות השונות של היחיד ושל הקהילה ממנה הוא מגיע. הזהות היהודית של הישראלים הולכת ומשתנה, היא הופכת לתגובה אל מול מציאות קונפליקטואלית בכל רבדי החיים. החברה הישראלית היא מעין קולאז' תרבותי מורכב, וכך גם הזהויות היהודיות שמרכיבות אותה. הן משתנות, הופכות למצביות ולדינמיות יותר ויותר. בהתבוננות על הזהויות היהודיות הישראליות בקונטקסט של זיכרון השואה, אנו מבחינים בדיוק רב עד כמה הזהויות תלויות זמן ומרחב, כחלק ממשא ומתן עם זהויותיו האחרות של הישראלי, עם זהותו המגדרית, זהותו העדתית ועוד.

 

מתוך יצירה מורכבת זו, במובן האישי ביותר, ובמובן החברתי, מושרש הפחד לאבד את השרשרת, להחסיר עוד חוליה. פרנויה יהודית זו, גורמת לנו לזהות מגמות של הדתה במרחב הציבורי, הגבלה של זכויות מיעוט, כפייה דתית ואונס של הריטואל והטקס המוכר. כך הזיכרון עשוי להיבנות כתגובה, ובכך לתרום לתופעות של שכחה עצמית למען קידום מהלכים של הסתה ו\או הגזעה את ושל האחר.

 

זה המקום בו השיח על הזיכרון אמור לחדד את השיח על חירות. אין זיכרון אחד, יש זיכרונות רבים, וחשוב שנדע להעניק מרחב בטוח לסוגים שונים של נרטיבים אחרים ומשתנים, גם אם הם סותרים זה את זה. החיפוש אחר מקור אחד, מגביל את החירות המחשבתית שלנו להכיר את השונות המחייה אותנו. אבותינו ואימותינו שנגזלה מהם חירותם בשל זהותם הדתית ובשל תחושת אשם שהודבקה בהם במהלך ההיסטוריה, הם דוגמה חיה לסכנה בפגיעה בעקרונות של חופש דת. לכן יש בזיכרון השואה לאפשר עבורנו שיח פנימי לא לפתור את בעיית הזהות שלנו, אלא להכיר במורכבות שבה.

 

 

בעיות זהות מאת יונה וולך

 

צִפּוֹר מָה אַתְּ מְזַמֶּרֶת

 

מִישֶׁהוּ אַחֵר

 

מְזַמֵּר מִגְּרוֹנֵך

 

מִישֶׁהוּ אַחֵר

 

חִבֵּר אֶת שִׁירֵך

 

שָׁר בַּבַּיִת

 

דֶּרֶך גְּרוֹנֵך.

 

צִפּוֹר צִפּוֹר

 

מָה אַתְּ שָׁרָה

 

מִישֶׁהוּ אַחֵר שָׁר

 

דֶּרֶך גְּרוֹנֵך.

 

מתוך קובץ השירים "תת הכרה נפתחת כמו מניפה"

 

 

 

הכותב הוא רכז מחקר ב-'ישראל חופשית'

הוספת תגובה
שם:
נושא:
תגובה:
>>
כל התגובות
01
תום וולףמסכים עם רוב דבריו של אלעד בן לולומסכים עם אלעד בן לולו. הרי הייתה רדיפה אחרי כל המשפחות היהודיות כך שיש סולדיריות רק שגרמניה כבשה את מרוקו. למשפחתו היה מזל שברחה מזסמן. בנוסף לכך ראוי לציין גם את זכר הקהילה הגאה כמו הטקס אשר הוזכר בכתבה אתמול בגן מאיר.
הויההויהתרמו!תמכו בפעילות שלנו!
עזרו לנו להמשיך לפעול!
הצטרפו!כל חתימה מחזקת! הצטרפו לתנועת ישראל חופשיתספרו!נתקלתם בכפיה דתית?
זו הכתובת שלכם!
כתבו!הצטרפו לצוות הכותבים באתר ישראל חופשית! לוח אירועים הרשמה בעיצומה! תכנית תשתית 2017הרשמה בעיצומה! תכנית תשתית 2017הצטרפו לרשת סוכני השינוי של תנועת ישראל חופשיתעוד אירועים >

לוח אירועים InstagramFacebook
הרשמה לניוזלטר