"על פי השקפתו של אדם"

מצבה של הקבורה האזרחית בישראל משקף את מצבם של כל כך הרבה נושאים שהמדינה מסירה את ידיה מעליהם. הנושא נשכח ומוזנח ורק במקומות בהם יש מי שמתקומם, יש מי שמגיב. יפעת סולל, היועצת המשפטית של עמותת מנוחה נכונה, בסקירה מקיפה על מצבן העגום של החלופות לקבורה הדתית.

עו"ד יפעת סולל06.01.15

הזכות לקבורה אזרחית-חלופית נקבעה בחוק בשנת 1996, אולם כניסתו לתוקף של החוק לא הביאה עמה פתרונות קבורה, באשר החובה להקמת בתי עלמין נותרה כאחריות עמומה של שר הדתות, ללא הגדרות קונקרטיות של משמעותה. למעשה הוגדרה זכות, אשר יישומה תלוי בהתארגנויות עצמאיות של אנשים, שהנושא קרוב לליבם, אשר נשלחו לנהל מאבקים חוזרים ונשנים על בסיס מקומי, להקמת בתי העלמין והחלקות האזרחיות.

 

 מאחר שלא מדובר בנושא שרבים מוכנים להשקיע זמן ומאמץ כדי לקיימו, 18 שנה לאחר החקיקה, עדין רוב תושבי מדינת ישראל אינם יכולים לממש את זכותם להקבר בהתאם להשקפתם, בלא תשלום, במקום הקרוב לביתם.

"על פי השקפתו של אדם"הצילום באדיבות אוסף התצלומים הלאומי

הבעיות העיקריות בהקמת בתי עלמין אזרחיים-חלופיים מתמקדות בשתי סוגיות- הקצאת קרקע ומימון פיתוח בית העלמין. בנוסף עומדת שאלת הגופים שיפעילו את בתי העלמין- גופים בבעלות ציבורית (רשויות מקומיות) גופים פרטיים התנדבותיים (עמותות) או חברות למטרות רווח.

 

החוק מלכתחילה הגדיר, כי יוקמו בתי עלמין אזרחיים-חלופיים "ומרחקים סבירים ביניהם". הגדרה עמומה זו פורשה בתחילה באופן שיוקמו ארבעה בתי עלמין בכל הארץ. לאחר מאבקים, קיבלה הממשלה בשנת 2000 את הניסוח של מנוחה נכונה ישראל (באמצעות הח"מ) לפיו "בכל בית עלמין חדש או מורחב" תוקצה חלקה לקבורה אזרחית-חלופית. למרות ההגדרה המחייבת, מימוש ההחלטה עדין תלוי בהתארגנות מקומית שתפעל לשם כך ועד היום הדבר אינו נעשה באופן אוטומטי, אם כי ועדות תכנון מחוזיות הונחו להקצות חלקות כאמור כחלק מתכנון בתי עלמין חדשים.

 

פיתוח בית עלמין הוא פעולה שעלותה רבה. בתי העלמין האורתודוקסים מפותחים על ידי המדינה (אם מדובר בבית עלמין שמופעל על ידי המועצה הדתית) או על ידי חברה קדישא המפעילה אותו, בכספים שצברה בשנות פעולתה, בעיקר ממכירת חלקות קבר בחיים.

עמותות מנוחה נכונה דרשו לקבל יחס שוויוני מהממשלה, שתיקח על עצמה את פיתוח בתי העלמין. כך היה בשלב הראשון בבית העלמין האזרחי-חלופי בבאר שבע. אולם מאותו שלב ראשוני ניסתה המדינה להתכחש לחובתה. בסדרה של  עתירות לבג"צ במשך יותר מעשור-האחרונה בהן הסתיימה ב- 2012- נדרשה המדינה לממן את פיתוח בתי העלמין האזרחיים-חלופיים.

 

לאור האפלייה הבוטה, הסכימה המדינה לממן את הפיתוח אולם בחברה לעשות זאת בדרך של מתן תקציבי תמיכות. מלכתחילה היו אמורים תקציבים אלה, לשמש לפיתוח מלא של בתי העלמין, אולם עם השנים והתחלפותם של בעלי התפקידים שניסחו גישה זו מלכתחילה, ניסתה המדינה שוב להתחמק מחובתה, בטענה שהמדינה אינה חייבת בתקציבי תמיכות וכי התמיכה תהיה אך  בגובה הסכום שהמדינה תחליט להקצות, בלא קשר עם עלות פיתוח בתי העלמין. רק העתירה האחרונה, הביאה את המדינה להתחייב למימון של 90% מפיתוח בתי העלמין לקבורה אזרחית-חלופית, אולם אף זאת, בדרך של תמיכות והשבת הוצאות ולא במימון מראש, כפי שראוי היה לעשות.

 

היום פועלים שני בתי עלמין הנותנים שירות של קבורה אזרחית-חלופית על פי החוק, לכל תושבי ישראל: בבאר שבע- מנוחה נכונה ובגבעת ברנר- מנוחה מכובדת. בנוסף פועלים בתי עלמין הנותנים שירותים לתושבי הרשות המקומית בלבד, בכפר סבא, הרצליה ובקרית טבעון, וכן בחלק מהמועצות האיזוריות. בבתי עלמין אלה ניתן לעיתים לקבור גם את מי שאינו תושב המקום, בדרך כלל רק עם רכישה של חלקה נוספת, הכל בהתאם להחלטת בית העלמין ולמספר הקברים שנותרו בבית העלמין.

 

שטחים להקמת בתי עלמין אזרחיים-חלופיים הוקצו בתל רגב – בית עלמין אזורי בצפון הארץ, בהר המנוחות בירושלים ולאחרונה בבית העלמין ירקון, לתושבי פתח תיקוה.

בכל אחד מהאתרים הללו מתעוררים קשיים בהקמת בית העלמין. בתל רגב, הוצא לאחרונה מכרז על ידי מועצת בתי העלמין להפעלת החלקה האזרחית-חלופית, אשר כולל תנאים בלתי סבירים, בהם תשלומים למינהלת בתי העלמין, תכנון ופיתוח באמצעות אנשיה בלבד ודרישות נוספות אשר מונעות הלכה למעשה לפתח את החלקה. יתירה מזאת, מועצת בתי העלמין לא סייגה את האפשרות לקבל את ניהול החלקה בכך שהגוף המציע יהיה גוף העוסק בקבורה אזרחית-חלופית בלבד וקיים חשש ממשי שבכוונת מועצת בתי העלמין להעביר את השטח לניהולה של אחת מחברות הקדישא.

מתן האפשרות לחברה קדישא להפעיל חלקה לקבורה אזרחית-חלופית מנוגדת לבסיס מהותו של החוק לקבורה אזרחית-חלופית, באשר חברה קדישא אינה מסוגלת לספק את צרכיו של ציבור חילוני, או דתי מתקדם – לא מבחינת טקסים, לא מבחינת אופי הטקס ולא מבחינת האנשים שאמורים לנהלו.

יתירה מכך, מועצת בתי העלמין בתל רגב, מבקשת למנוע קבורתם של לא יהודים ומי שאינם מוכרים על ידי הרבנות כיהודים מלהקבר במה שיהיה, לשיטתם, חלקה לקבורה אזרחית-חלופית, זאת בניגוד מוחלט לחוק.

 

בהר המנוחות בירושלים, הוקצה שטח לעמותת מנוחה נכונה לפני שנים מספר, אולם בית העלמין, אשר תוכנן במרוכז, מצריך השקעה כספית של למעלה מעשרים מיליון ₪. המדינה שוב מתכחשת לחובתה למימון כאמור והעמותה המקומית החליטה, בשלב זה, לשתף פעולה עם גוף פרטי, אשר ישקיע את הכספים. מדובר בהחלטה מסוכנת, באשר היא באחת מסירה מן המדינה את מחוייבותה על פי החוק כלפי כלל אזרחי ישראל ומכניסה את הקבורה האזרחית אל תחום אפור  של שיתוף כסף פרטי וציבורי בתחום אשר אמור להתנהל כלכלית בכספי ציבור בלבד. הסכומים הגדולים מעלים חשש ממשי, שגורמים פרטיים שישקיעו כאמור, יבקשו לקדם את השבת כספם, מה שיביא להפעלה של בית העלמין בהתאם לאינטרסים פרטיים ולא בהכרח בהתאם לאינטרסים של תושבי ירושלים המבקשים להקבר בקבורה אזרחית-חלופית.

 

בעת האחרונה, לאחר מאבק בן עשר שנים ויותר, קיבלה עמותת מנוחה נכונה פתח תקווה והסביבה לידיה את החלקה המיועדת לה בבית העלמין ירקון. נראה כי עבודות הפיתוח יחלו בשנת 2015 ולקראת 2016 ניתן להניח כי ניתן יהיה לפתוח את בית העלמין. מינהל מקרקעי ישראל בוחן את האפשרות להרחיב את השטח שהוקצה למנוחה נכונה פתח-תקווה והסביבה, לצורך הפיכת בית העלמין לבית עלמין איזורי, שיאפשר את קבורתם האזרחים של כל תושבי מרכז הארץ. באם יתקדם המהלך האמור, יהא זה בגדר מהפיכה בקבורה האזרחית.

 

הקבורה האזרחית-חלופית לכאורה לא היתה אמורה להיות כל כך קשה ליישום. מנהיגי המפלגות הדתיות טענו במהלך כל השנים, שאין להם התנגדות לקבורה אזרחית וזאת בניגוד להתנגדות הנחרצת בתחומי הנישואים והגירושים, למשל. למרות זאת, לא נפתחו בתי עלמין. התשובה לפער האמור נעוצה, כמו במקרים רבים אחרים, בכסף. מחד, הכסף שחברות הקדישא לא רוצות להפסיד. בגין כל קבורה, מקבלת החברה קדישא תשלום מהמוסד לביטוח לאומי. תשלום זה, בצירוף התשלומים בגין מכירת חלקות קבר בחיים, מהווים את תקציב החברה. לו היו המוני בית ישראל החילוניים בוחרים להקבר בבתי עלמין אזרחיים, היה בכך כדי לפגוע בהכנסות חברות הקדישא.

 

יש לציין לענין זה, כי חברות קדישא פועלות רק בכעשרים ישובים בישראל וכי כל שאר בתי העלמין מופעלים על ידי המועצה הדתית והרשות המקומית, קרי בידי גופים ציבוריים ולא חברות פרטיות. חברות הקדישא פועלות בישובים גדולים, בהם קיימת הצדקה כלכלית להפעיל צוות עצמאי.

 

בנוסף, סבלה הקבורה האזרחית מכשלי הבירוקרטיה הישראלית ובאשר עסקינן בתחום המחייב עמידה מול גורמים בירוקרטיים שונים, מדובר בבירוקרטיה מוכפלת, משולשת ולעיתים גם מרובעת: הרשות המקומית מעורבת לפעמים בהחלטה להקים בית עלמין לקבורה אזרחית-חלופית לתושביה; מינהל מקרקעי ישראל צריך להקצות את הקרקע; משרד הדתות צריך לתת רשיון קבורה ולהקצות את תקציב הפיתוח לבית העלמין; המוסד לביטוח לאומי צריך לחתום על הסכם עם חברת הקבורה, בלעדיו לא תקבל רשיון או תקציבים.

 

לכל אדם הזכות להקבר בהתאם להשקפתו. זו לשון החוק. מדובר בזכות ואף בזכות יסוד. מאז חקיקת חוק הזכות לקבורה אזרחית-חלופית, נמנע יישומה של זכות יסוד זו מעשרות אלפים, אשר ביקשו להקבר בקבורה אזרחית, או דתית מתקדמת, אולם העדרו של בית עלמין אזרחי באיזור מגוריהם מנע מהם לממש את זכותם זו.

 

מן הראוי היה שהנושא לא יוותר בידיהן של התארגנויות וולונטאריות. הקבורה האזרחית היא זכות בישראל ובצדה של זכות יש חובות למדינה. אולם מדינת ישראל, אשר מתנערת ממחוייבויתיה כלפי החיים, מתנערת גם ממחוייבויותיה כלפי המתים, באשר כך הדבר, הקבורה האזרחית בישראל נותרת בידיהם של האזרחים והיא תקום רק במקומות בהם יהיו מי שיאבקו למימושה.

 

לקריאה נוספת על הזכויות החוקיות באשר לקבורה בישראל.

הוספת תגובה
שם:
נושא:
תגובה:
>>
כל התגובות
הויההויהתרמו!תמכו בפעילות שלנו!
עזרו לנו להמשיך לפעול!
הצטרפו!כל חתימה מחזקת! הצטרפו לתנועת ישראל חופשיתספרו!נתקלתם בכפיה דתית?
זו הכתובת שלכם!
כתבו!הצטרפו לצוות הכותבים באתר ישראל חופשית! לוח אירועים כנס התעוררות - אשדוד 27.7.17כנס התעוררות - אשדוד 27.7.17הקליקו להרשמה לתכנית תשתיתהקליקו להרשמה לתכנית תשתיתעוד אירועים >

לוח אירועים InstagramFacebook
הרשמה לניוזלטר